פסק דין
הנתבע היה בעבר עורך דינה של התובעת. ביום 23/3/05 נחתם ביניהם הסכם שכ"ט עו"ד, בגין "טיפול בענין הונאה ותרמית של חברת TGI בע"מ". נקבע בהסכם, כי עבור "טיפול משפטי בערכאה הראשונה" יעמוד שכר טרחתו של הנתבע על סך השווה ל-40,000דולר ארה"ב. סמוך לאחר מכן, ביום 4/4/05, הגישה חברת TGI תביעת לשון הרע בסך 1,000,000ש"ח כנגד התובעת, כנגד הנתבע, ואחרים (ת.א. (ת"א) 22888/05, להלן – "תביעת TGI"). הנתבע ייצג את התובעת, באותה תביעה.
ביום 11/4/05 פתח הנתבע בבנק לאומי, סניף כוכב יאיר, חשבון נאמנות עבור הנתבעת. במהלך התקופה בה יוצגה התובעת ע"י הנתבע, קיבל הנתבע, לחשבון הנ"ל, בנאמנות עבור התובעת, סכומי כסף שונים.
בתאריכים 26/5/05, 29/05/05, 5/6/05, 14/6/05 נספחים ד', ה', ו', ז' לתצהיר ע"ר של התובעת. נתנה התובעת הוראות בכתב לנתבע, להעביר את כל כספי הנאמנות באופן מיידי וללא כל דיחוי. בתחילה, הוראתה היתה להעביר את כספי הנאמנות אל עו"ד משה זינגל. אח"כ, הורתה להעבירם לידיה אישית. ולבסוף, ההוראה האחרונה (14/6/05) היתה להעביר את מלוא כספי הנאמנות לאלתר אל עו"ד אבי גולדבליט. ביום 7/6/05 הורתה התובעת לנתבע בכתב, כי היא משחררת אותו לאלתר מייצוגה בכל ענין שנמסר לטיפולו, לרבות פרשת TGI, וכי מעתה ואילך עו"ד גולדבליט הוא שייצג אותה בכל העניינים הנ"ל.
נספחים ד', ה', ו', ז' לתצהיר ע"ר של התובעת.
הנתבע סירב לבצע את הוראתה של התובעת מיום 14/6/05, ולא העביר הכספים מחשבון הנאמנות אל עו"ד גולדבליט. תחת זאת הודיע הנתבע לעו"ד גולדבליט, ביום 27/6/05 (נ/4), כי "הועבר הסך של 234,000ש"ח לפיקדון, וזאת עד לסיום הגישור בנושא שכר הטרחה ביני ובין מרשתך הגברת אילה אברהם".
נמשכה התכתבות בענין זה בין הצדדים, אך ללא הועיל.
ביום 2/11/05 הגיש אפוא הנתבע כנגד התובעת תביעה (ת.א. (הרצ') 2233/05) בסך 185,920ש"ח בצירוף מע"מ, המהווה, לטענתו, שכ"ט עו"ד המגיע לו מאת התובעת בגין תביעת TGI.
ביום 20/2/06 הושג הסדר בין הצדדים בתביעת TGI, ולפיו נדחתה התביעה, ללא צו להוצאות.
ביום 13/6/06 הגישה התובעת את התביעה שבפניי כנגד הנתבע, לתשלום סך 250,600ש"ח המהווה, לטענתה, הסכום שהיה בחשבון הנאמנות, לפי הודאת הנתבע במכתבו נ/4, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
הנתבע העלה, בבקשתו למתן רשות להתגונן, שלש טענות אלה:
(א) כי הגיש כנגד התובעת, בת.א. 2233/05, תביעה לתשלום שכר טרחה, וכי השתמש בזכות העיכבון, ועיכב את מלוא סכום התביעה בחשבון הנאמנות, עד להכרעה בתביעה הנ"ל (סע' 5, 6, 10, 11 לתצהיר הבר"ל).
(ב) כי אכן העביר, בהוראת התובעת, סך של 28,700ש"ח, מתוך כספי הנאמנות, אל עו"ד גולדבליט (סע' 4 לתצהיר הבר"ל).
(ג) כי סך של 17,000ש"ח העביר הנתבע, מחשבונו הפרטי, אל עו"ד זינגל, וכי סכום זה חייבת התובעת להשיב לנתבע, שכן, הסכום היה אמור להיות מועבר מחשבון הנאמנות, ולא מחשבונו הפרטי של הנתבע (סע' 7, 8, 9 לתצהיר הבר"ל).
כב' הרשמת דחתה את בקשת הרשות להתגונן, אולם ביהמ"ש המחוזי בערעור (ע"א (ת"א) 1233/07) קבע כי יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, וכי תצהיר הבר"ל מטעמו ישמש כתב הגנה, והחזיר את התיק לבירור.
האם היתה לנתבע זכות עיכבון
יש להדגיש כי בתיק זה לא עומדת לדיון השאלה האם נותרה התובעת חייבת סכום כלשהו לנתבע כשכר טרחת עו"ד בגין תביעת TGI. שאלה זו עומדת לדיון בתיק ת.א. (הרצ') 2233/05, ותוכרע שם. בתיק שבפניי השאלה העומדת להכרעה היא: האם זכאי היה הנתבע לעכב תחת ידיו את כספי התובעת אשר בחשבון הנאמנות, עד להכרעה בתיק 2233/05.
סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א-1961 קובע:
"להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור."
בענין ה"פ (ת"א) 638/02 מנורה חב' לביטוח נ' קפלנסקי (אתר נבו) פסק ביהמ"ש המחוזי כי, לפי סעיף 88 לחוק, זכאי עורך דין לעכב מסמכים "גם אם החוב הוא בקשר לשירות שאין לו זיקה למסמכים" (שם, בפיסקה 10 לפסה"ד). פסק דין זה בוטל ע"י ביהמ"ש העליון (ע"א 7097/02 מנורה חב' לביטוח נ' קפלנסקי, אתר נבו), אשר קבע מפורשות כי פירוש זה בדבר זכות העיכבון אינו מקובל עליו, וכי זכות העיכבון נתונה "אך לגבי התיק מושא סכסוך שכר הטרחה".